חיפוש
  • yaron2424

הרקע המטאפיזי של פציעות ספורט ומחלות

כתב ד"ר רובי שלו

 

פציעות ספורט ומחלות הן רק הביטוי החיצוני, הפיזי, של הפגיעה אך לא המהות עצמה. רק הבנת הקשר הבלתי-אמצעי בין הגוף לנפש תאפשר לנו להבין את הסיבות האמיתיות של פציעות ספורט ומחלות, ובדרך זו – לרפא אותן מהיסוד, למנוע אותן או לפחות להפחיתן.

 

ד"ר רובי שלו (רזומה קצר) Ph.D- בחינוך -מסטר רייקי, מורה בכיר לתיטא הילינג ומאמן בשיטת רובי שלו. -מאמן שחייה הישגית כ-48 שנים. -עד 2007, מנהל המחלקה להכשרת מאמנים וראש תחום תורת האימון ולומדה בביה"ס למאמנים ע"ש נט הולמן, במכון וינגייט. -בעל תעודות: מאמן לאומי, מאמן שחייה בכיר, מאמן שחייה מוסמך, מדריך בחדר כושר. -מומחה בכל תחומי תורת האימון. מאמר זה נכתב ופורסם בירחון "החינוך הגופני והספורט" ועבר שינויים קלים בלבד כדי להתאימו לתקופה

 

חלק א' מבוא

הקורסים השונים המתקיימים בבתי-הספר למאמנים ולמדריכים מתמקדים בשני תחומים עיקריים: "מה" נאמן ו"כיצד" נאמן. במילים אחרות - היבטים דידקטיים ומתודיים הקשורים לתהליך האימון. הדבר נכון גם בהשתלמויות ענפיות ואחרות הקשורות למדעי האימון וגם בספרות המקצועית הענפה, הקשורה לאימון הספורטיבי. ההתמקדות בשיטות אימון, באמצעים ובתרגילים היא רצויה ונכונה, אולם לדעתי מדובר בדרך כלל בתהליכים סכמתיים, קרים. לעומת זאת, תחומים נוספים שיש להם השפעה רבה מאוד על תהליך האימון נותרים בצל, לא מטופלים. לעתים מזומנות, מאמנים ואנשי מקצוע מתחום האימון (ואף מתחום מדעי העזר (הנקראים היום "מעטפת") כגון רופאים, פסיכולוגים, תזונאים ועוד) נמנעים אפילו מלשמוע על אותם "תחומים נוספים". הכוונה היא לתופעות מטאפיזיות (מטאפיזי = מעבר לגופני או לא גופני) המשמשות כרקע או כסיבה לפגיעות ספורט ולמחלות. המדובר למעשה בקשר שבין הגוף לנפש ובתחומים נוספים הקשורים לחשיבה הטהורה, ואשר ביחד עם הרפואה המשלימה הופכים להיות רלוונטיים ביותר לחברה המודרנית, וכמובן - למאמן ולספורטאי. אני משמש כמאמן שחייה הישגית מזה כ-48 שנה. מתוכן, ב-36 וחצי השנים האחרונות אף אחד מקרב השחיינים שהתאמנו אצלי לא סבל מפציעות ספורט. גם מספר השחיינים החולים הלך ופחת במשך הזמן, ומי שחלה התאושש במהירות רבה וחזר לאימונים סדירים. ייתכן שזה נשמע מוזר, לא אמין, אפילו תלוש מהמציאות של תהליך האימון. יהיו בוודאי קוראים לא מעטים שיאמרו לעצמם שעצימות האימון או עומס האימון אינם כאלה שעלולים לגרום לפציעות ספורט. אחרים יאמרו "מקריות". האמת היא ששחייני מכבי קריית-אונו שהתאמנו בהדרכתי עבדו קשה מאוד - בין 20 ל-24 שעות אימון בשבוע - בבריכה ובחדר הכושר. שחייני בני הרצליה אותם אימנתי בין השנים 2012-2016 הגיעו לנפחי אימון של 20 שעות אימון שבועיות. שחייני מכבי קריית אונו זכו 3 פעמים ברציפות באליפות ישראל ומתוכם צמחו 3 שחיינים אולימפיים וכן, שחיינים רבים שייצגו את ישראל באליפויות עולם, אירופה וכן, אליפויות אירופה לנוער. כיצד, אם כן, ניתן לקיים תהליך אימון באגודה או אפילו בבית-הספר (במסגרת נבחרות הספורט השונות) ללא פציעות ספורט ואולי אף ללא מחלות, בעיקר כאשר מדובר בעומסי אימון גבוהים ובדרישות נלוות קשות? תשובות, חלקיות לפחות, יינתנו במאמר זה.

הגדרות והבהרות

- כניסה ברגל ימין למאמר מחייבת להגדיר ולהבהיר מושגים אחדים:

מטאפיזי: "היוצא מגדר הטבע, שהוא מחוץ לניסיון, שהוא רק בתחום התבונה הטהורה" (אבן שושן. תשכ"ט, המילון החדש). לרוב המוחלט של תושבי החלק המערבי של כדור הארץ קיימת בעיה להאמין בתחומים שהם על-טבעיים לכאורה. אך העל-טבעי איננו על-טבעי, הוא קיים במציאות: המטאפיזיקה עוסקת בחקר העולם או ב"מה שקיים באמת", בדרך כלל באמצעות טיעונים הגיוניים שלא כולם ניתנים עדיין להוכחה מדעית. תחומי חיים רבים שלא היו בתחום הקונבנציה עד לפני שנים מעטות הפכו לשגרה, משום שהוכחו כנכונים. האם כיוון המחשבה שלנו צריך להיות: "מה שלא הוכח מדעית אינו קיים?" לדעתי, לא ולא! - על-פי הגישה הקונבנציונלית הגורמים לפציעות ספורט הם כדלקמן: א. כוח חיצון הפועל על הגוף. כוח זה עשוי להיות שחקן יריב או מכשיר אימון, מיתקן לא תקין או ציוד לא מתאים; ב. כוח פנימי הנובע מפעולה עצימה של השרירים; ג. שימוש-יתר; ד. עומס אימון קשה מידי שאינו מתאים לרמת הספורטאי; ה. כושר גופני לקוי; ו. עייפות (על-פי ד"ר ראובן מטרני, 1993). התפיסה המטאפיזית של מחלות ופציעות קיים קשר ברור בין הנפש לגוף. גם על-פי התפיסה הקונבנציונלית, לחלק מהמחלות הקשות ביותר מקור נפשי. על-פי התפיסה ההוליסטית, הסיבות למחלות ולפציעות הן תמיד נפשיות, והמחלה או הפציעה הן הביטוי החיצוני, הסימפטום. יש להתייחס אל הסימפטום כאל מקור מידע ההופך את הבעיה הפנימית למודעת. הטיפול במחלה או בפציעה בלבד פירושו הקלה על הסימפטום, אבל אם המהות לא תטופל המחלה או הפציעה יתפרצו שנית, ואפילו בצורה קשה יותר. ישנם "איתותים מוקדמים", שאם נהיה מודעים להם נמנע התפרצות של מחלה או היווצרות של פציעה. הדוגמה הבאה תמחיש את הנאמר עד כה: אחת השחייניות שהתאמנו אצלי, נערה בת 16, הגיעה לאימון ארבעה ימים לפני אליפות החורף שהתקיימה לפני חודשים אחדים. היא התלוננה על חום של 38.4 מעלות ואמרה שהיא "הולכת להיות חולה". שאלתי אותה: "מה את מרוויחה מהמחלה, זמן כה קצר לפני האליפות"? ענתה לי: "אני בלחץ גדול מכל מיני סיבות, ושום דבר לא תלוי בי!" לאחר כמה שאלות ותשובות התברר לשחיינית שהכול תלוי בה ושהיא חייבת לארגן את חייה ולפתור את בעיותיה בעצמה ו\או בעזרת סיוע מקצועי. היא הבטיחה (בעיקר לעצמה) שעוד באותו ערב תנסה לפתור את הבעיות. בנוסף לכך יעצתי לה לאמץ את המחשבה הבאה: "אני בריאה לחלוטין, המחלה מיותרת, זיהיתי את הבעיה על כן אוכל להתגבר עליה ולהישאר בריאה". השחיינית הגיעה למחרת לאימון הבוקר במוטיבציה גבוהה ביותר, ובתחרות עצמה הצליחה באופן מעורר כבוד. אם הטיפול באותה שחיינית היה מתבטא בשכיבה במיטה, בנטילת תרופות ובהמתנה פסיבית לריפוי, הרי הבעיה לא הייתה נפתרת והכישלון באליפות היה ודאי. הגוף הפיזי שלנו הוא הקרנה חיצונית של ההכרה הפנימית, בדיוק כמו שהציור הוא ההבעה החיצונית של מחשבות הצייר. קשה להדחיק את הבעיות האמיתיות, ועם הזמן הן יצופו ויגיעו לרובד הפיזי. לקט המקורות הבא מדגיש את הנאמר: "גופנו כמו גם חיינו אינם אלא הקרנה חיצונית של מצבנו הנפשי. הנפש נותנת צורה לגוף וקובעת גישה, דרך, אמונה" (פרופ' קורטטפרוויין). "אם ברצונך לרפא את הגוף, רפא את הנפש קודם" (אפלטון). "הנפש יוצרת את הגוף... כל אדם הוא האדריכל של עתידו..." (גתה) דרך החשיבה שלנו היא היא הקובעת את בריאותנו הפיזית. אנו שולטים במחשבות, אנו "מזמינים" אותן, ואנו אחראים לתוכנן ולקיומן לאורך זמן. מחשבות שליליות, הרסניות, אינן "משתלטות עלינו" אלא שאנו מזמינים אותן, 'ממציאים אותן', ואם איננו "מנקים" אלא מדחיקים אותן, הן הופכות בהדרגה לבעיה פיזית. בעיה שאנו נתקלים בה בחיינו ואיננו מצליחים לפותרה גורמת לעתים קרובות לחולי או למצב המביא לפציעת ספורט. המחלה או הפגיעה משמשות מעין "אליבי" לחוסר הצלחה, לחוסר רצון להתמודד עם הבעיה או בקיצור - אנחנו "הזמנו" את הבעיה והשתמשנו בה כבמנגנון הגנה. לא ניתן לעקור את הבעיה לפני שנקבל את עובדת היותה שלנו! ולכן, מניעת מחלה או פציעת ספורט משמעה: - להבין שהפתרון המעשי טוב מ"האליבי" - ליטול על עצמנו אחריות לחיינו - לקבל את הבעיה כחלק מאיתנו - להקשיב ל"איתותים מוקדמים" (כמה פעמים בחייכם אמרתם לעצמכם: "אני מרגיש שאני הולך להיות חולה...", ואכן חליתם?) - לטפל בבעיה באופן קוגניטיבי. מחשבות "רעות" לאורך זמן הן פעמים רבות נבואות המגשימות עצמן. מדוע, אם כן, לא לנסות להגשים נבואות נעימות, טובות, ולאמץ דרך חשיבה חיובית, הפתרון הפשוט והטוב ביותר הוא "להזמין" מחשבה אחרת, חיובית, שתחליף את השלילית. בדרך זו נוכל לחסוך זמן יקר המבוזבז על אנרגיה נפשית שלילית שלא ניתנת למדידה ולעלות על נתיב חיובי בונה. המובאות שלהלן מדגישות את הרעיון המרכזי: - "כשהינך חושב על כישלון הוא יהיה שלך. כשחוסר החלטה מאפיין אותך, דבר לא ישתנה. לעולם אל תחשוב על כישלון, כי על מה שתחשוב יתקיים" (מהרישי מריש יוגי). - "לפני שאנו מכירים בבעיה מתחולל תהליך תלת-שלבי: (א) אנו לועגים לה; (ב) אנו נלחמים נגדה; (ג) אנו מקבלים א[תה כחלק מעצמנו" (שופנהאואר). החיבור שבין המטאפיזיקה לאימון המעשי כגירוי ראשוני לתחום חדש יחסית עבור מורים ומאמנים אנסה להסביר בקצרה את הדרך שבה הלכתי אני. מתוך חשיבה והבנת הנושא פיתחתי שני מודלים המקשרים בין נושא המאמר לתחום תורת האימון [הבסיס של כל מודל מופיע במקורות ספרותיים הקשורים לתורת האימון, דוגמת ספרו של טודור בומפה (1988): "התיאוריה והמתודולוגיה של האימון"].

מודל מספר 1 מציג את המאמן כבעל השפעה על הספורטאי ועל תהליך האימון. בספורט ההישגי, מטרת התהליך היא מיצוי הפוטנציאל של הספורטאי. התהליך נמשך שנים ארוכות (כ- 10-12 שנים ויותר), ושמירה על בריאות הספורטאי לאורך זמן היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתהליך זה. חשוב לדעת שדווקא אצל ספורטאים המתאמנים מדי יום ביומו, ולעתים אף פעמיים ביום ויותר, המערכת החיסונית איננה במיטבה. דווקא הספורטאים הטובים ביותר עלולים לחלות או לספוג פגיעות ספורט, ולכן הפוגות מתוכננות להתאוששות אקטיבית באימון, "קירור" הדרגתי של הגוף בתום האימון, שמירה על מאזן נוזלים, ויטמיניזציה ותזונה מתאימה - כל אלה ועוד הם הבסיס הראשוני למניעת מחלות ופגיעות. אולם חשוב להדגיש שהבסיס הראשוני הזה קשור אך ורק לרובד הפיזי. אין בו משום פתרון הבעיות האמיתיות. פירושו של דבר שכל אחד מהגורמים הללו עשוי להיות רק "זרז" להעברת הבעיה לרובד הפיזי, אך הם אינם הסיבה האמיתית!

מודל מס' 2 הבנה של המודל השני שפיתחתי (מודל מספר 2) והסכמה אתו הן "דלת הכניסה" לנושא המאמר. ברוב הספרים הדנים בתורת האימון מוצגת איכותו של המאמן כאיש מקצוע באמצעות יחסי הגומלין שבין הידע שלו לבין הניסיון שרכש במשך השנים. לעתים מדובר ב"סגנונות אימון". מוכרים שלושה סוגים עיקריים של מאמנים: מאמן "אוטוקרטי", "דמוקרטי" ו"אנרכיסט". שלושתם משפיעים בדרך זו או אחרת על איכות האימון. לדעתי, תפיסה זו של השפעה על איכות האימון אינה - מספקת ולעתים אף מטעה. אין ספק שידע וניסיון חשובים מאוד, אולם ללא מודעות אין להם כל משמעות. רק מודעות עמוקה, בהירה ומתחדשת עשויה לקשור את המאמן באופן הישיר, הברור והבלתי-אמצעי אל תהליך האימון, וכמובן אל הספורטאי. אין זה פשוט להבהיר את המושג "מודעות". גם אבן-שושן במילונו אינו מבדיל חד-משמעית בין תודעה למודעות. נשאלת השאלה האם אנו באמת מודעים למה שקורה סביבנו? האם אנו באמת מודעים לעצמנו? אינני בטוח. מאמן או מורה לחינוך גופני המעוניין לפתח את המודעות שלו או להיות "מודע", רצוי שישאל את עצמו את שש השאלות המופיעות בתחתית מודל מספר 2. רק מענה אמיתי וכן על כל שאלה יאפשר כניסה לתחום חדש, קסום, של מודעות ברכוה אחרת, חשיבה בממדים ובמרחבים חדשים. אשתדל לענות עבורכם על השאלות הקשורות ל"מודעות": 1. מי אני? "חזונך יתבהר רק כאשר אתה מתבונן אל תוך לבבך"... "מי שמתבונן החוצה - חולם... מי שמתבונן פנימה - ניעור" (קארל יונג). "מי שהבין פעם אחת את האדם שבקרבו מבין את כל האנשים" (סטפן צוויג). "מרגע שהאדם נעשה מודע לחולשתו היא מפסיקה להזיק לו" (ליכטנברג). המסר העיקרי במובאות אלו הוא שעלינו להתבונן פנימה. עלינו להכיר את עצמנו. ללא צעד ראשוני זה אין אפשרות להמשיך ובוודאי לא להגיע להצלחה של ממש. תהליך ההתבוננות העצמית, הפנימית, איננו קל. זהו תהליך הדורש מאמץ רב אך בסופו של דבר - משתלם. 2. מה תפקידי? - למצות את הפוטנציאל של הספורטאי. - לחנך. - להבטיח תהליך בריא: לתכנן, לבצע, לבקר, למנוע פגיעות, להאמין בעצמי ובספורטאים. למעשה מדובר כאן ב"הנמכת האגו" של המאמן. המאמן או המורה עומדים לשירות הספורטאי - המהווה את החולייה המרכזית בתהליך האימון. מאמן מצליח בספורט המודרני הוא זה הדואג לתהליך אימון נבון, אנושי ובריא. המאמן חייב להבין שהצלחת הספורטאים היא הצלחתו, והדרך להצלחה עוברת באותם מחוזות המתאימים לספורטאי מבחינת שלבי התפתחותו הגופנית-נפשית ולא דרך גחמותיו של המאמן. 3. כיצד אשפיע על הספורטאי? - אקבע מטרות מציאותיות ובנות-השגה (לכל אימון, לעונת האימונים). - אהפוך אותו לעצמאי (באימון ובתחרות). - אשתף אותו בתהליך האימון בנושאי מטרות, החלטות, התמחות (האינטלקטואליזציה של תהליך האימון). אלמד אותו להכיר את עצמו (להביט פנימה) על-ידי הבנת התחושות העוברות בו במצבי אימון ותחרות מגוונים. - אטפח בו מוטיבציה חיובית. אפשר להוסיף עוד נקודות מלבד אלה המוזכרות כאן, אך התמצית היא: אשפיע על הספורטאי בכך שאהפוך אותו למודע לעצמו ולכל המתרחש בסביבתו. ההקרנה הפנימית שלנו היא הקובעת את התייחסות הסביבה אלינו. הספורטאי חייב ללמוד לקבל על עצמו אחריות לתהליך האימון שבו הוא נוטל חלק. מחלה או בריאות היא אחד מתחומי האחריות. 4. מהי מטרתו של תהליך האימון? - הצלחה? (יש להגדיר בבירור מהי הצלחה). - ניצחון? (יש להגדיר בבירור מהו ניצחון. לנצח אין פירושו בהכרח להיות מספר אחד). - טווח קרוב, טווח רחוק? (מימוש המטרות לטווח הקרוב יוביל אותנו למימוש המטרות לטווח הארוך). "רק מעטים חוצים את הנהר לגדה השנייה. כל האחרים מתרוצצים הלוך וחזור לאורך הגדה" (פתגם הודי). "ביטחון בהצלחה מביא עמו לעתים קרובות את ההצלחה האמיתית" (פרויד). "הרהר אודות עברך; כך תדע את עתידך" (פתגם סיני). משמעות הפתגם: אם לא תעשה שינויים בחייך, הרי בדרך שבה אתה תופס את עצמך דבר לא ישתנה. 5. האם אני מוכשר ומוכן ליטול על עצמי אחריות? - האם אני באמת מכיר את עצמי, את מניעיי? - האם אני באמת מכיר את הספורטאי המתאמן אצלי? - האם אוכל לעמוד במשימה? - האם אני אוהב את הספורטאים? "עוקץ העקרב - בזנבו" (פתגם סיני). פירוש הדבר - הסוף הוא הדבר הקשה ביותר בכל העניין. האם אנו יודעים לאתר את "העוקץ"! האם אנו מסוגלים ליטול אחריות גם אם איננו רואים באופן הברור ביותר את סיומו של התהליך! "האשם את עצמך כפי שתאשים אחרים; סלח לעצמך כפי שתסלח לאחרים" (פתגם סיני). הכוונה היא שעלינו לפתח מנגנון של בקרה פנימית. בלא שנמצא את האשם בעצמנו לא נוכל ליטול אחריות. אם כי, מזווית ראייה שונה ומודרנית יותר עדיף "להעריך את עצמנו ואת הזולת באופן אובייקטיבי" וכך , להשאיר את הביקורת והשיפוטיות, בחוץ! 6. היכן נקודות התורפה? - בתכנון? - בתנאי האימון? - בהשפעות ובתנאים החיצוניים? - באישיות הספורטאי? - באישיות המאמן? קיים חוק קוסמי שנקרא "חוק התכנון והיצירה", ופירושו - חופש מוחלט לתכנן וליצור את חיינו. השאלה היא האם קיימות נקודות תורפה בתוך היצירה הזו. אם כן, עלינו לאתרן מראש. "אל תעסיק את דעתך בדברים ששייכים לעתיד; אל תדאג בגין עניינים שכבר נמצאים בעבר" (פתגם סיני). פירוש הדבר היה "כאן ועכשיו", אחרת לא תוכל לרכז את מלוא הכוחות לטובת התהליך. "בטרם תיכשל לא תיהפך למומחה" (פתגם סיני). "ערכו של אדם הוא כערך הדברים שאליהם הוא שואף" (אורליוס). "רק אדם בינוני הוא בכל עת במיטבו" (סומרסט מוהם). הקשר בין הנפש לגוף מספק לנו רמזים בדבר סוג הבעיה הנפשית: מיקום הפגיעה הפיזית בגופנו מכוון אותנו למהות הפגיעה ולמעשה – לסיבתה האמיתית. בהתאם לכך נוכל גם להציע פתרונות נכונים. חלק ב' הבנת מנגנון הפציעה ומתן פתרונות נאמר מקודם: אנו "מזמינים" מחלות ופציעות - (ראה חלק א' של המאמר). זה נשמע אכזרי, מוגזם ויומרני, אבל האמינו לי, זו האמת לאמיתה. כשאנו (או הספורטאי המתאמן אצלנו): מרגישים שהנה "מחלה ממשמשת ובאה", עלינו לשאול את עצמנו (או את הספורטאי) לשם מה אנו זקוקים לה. המענה נמצא תמיד מתחת לאפינו. אנו מסוגלים לפתור את בעיותינו מבלי לחלות ו\או להיפצע. לומר לעצמנו (או הספורטאי לעצמו): "אלה הבעיות שבגללן הזמנתי את המחלה. אינני צריך את המחלה, אפתור את הבעיות ואשאר בריא". אין בעיות בחיינו שאינן פרי היצירה שלנו! פרי היצירה תלוי בדרך שבה אנו חושבים. מחשבות הן אנרגיה, ואנרגיה זו מותמרת למימד הפיזי. כאשר תוקף אותנו כאב באזור מסוים בגוף, עלינו לנסות ולהבין את המקור לכאב זה. המקור תמיד נפשי, וטיפול במקור יעלים את הכאב! הדוגמההבאה מתאימה בדיוק להבנת הנאמר: שחיינית בת 15 שהתאמנה אצלי הגיעה לאימון כשהיא מדדה על רגלה. התברר שנקעה את קרסולה הימני בשיעור לחינוך גופני. הסברתי לה מה עשויות להיות הסיבות לנקע. היא הבינה מיד כיצד זה קשור לחייה והבטיחה שתנסה לפתור את הבעיה. למחרת הגיעה לאימון ללא צליעה וללא מגבלה תנועתית. שאלתי אותה: "האם פתרת את הבעיה?" והיא ענתה: "כן", תוך השפלת מבט. חשתי כי אינה מדייקת בתשובתה, ואכן הודתה שלא הצליחה לפתור את הבעיה כולה אלא רק חלק גדול ממנה. אמרתי לה: "אינני יודע מתי, אך דעי לך שהבעיה הגופנית תחזור אליך ובעוצמה רבה יותר". עברו שמונה ימים. בשיעור חינוך גופני היא נקעה שנית את אותו קרסול, נקע שלווה בנפיחות ובשטף דם. היא הגיעה לאימון ללא יכולת לעמוד על הרגל וללא יכולת לנעול נעל. היא הגיע רק כדי להבטיח לי ש"הערב אפתור את הבעיה". וכאן באה לידי ביטוי תופעת החלמה שאורטופדים ופיזיותרפיסטים יתקשו לעכל: הנערה פתרה את הבעיה והגיעה למחרת לאימון ללא שום תופעת לוואי המאפיינת נקע, היא קיפצה על רגליה כאיילה, שמחה ומלאת חיים. היום, כשנה ויותר אחרי האירוע, הבעיה הגופנית לא חזרה! (הסבר: במקרה זה הרקע המטאפיזי לבעיית קרסול ימני היא "עניינים לא פתורים" עם אבא) משהגעתי, לאחר שנות אימון רבות, להבנה שמקור הפגיעה הוא תמיד נפשי ו\או רגשי, למדתי תחומי ידע שונים ברפואה המשלימה: שיאצו, הילינג, ביואנרגיה, ריפוי בחשיבה, רייקי, קינסיולוגיה מעשית, תיטא הילינג ועוד. ידע בתחומים אלה סייע לי להמליץ לספורטאי על דרכים למניעת מחלות ופציעות ספורט ועל קבלת טיפול גופני מהיר המשולב בהמלצות היכן לחפש את הבעיות וכיצד לפתור אותן. וכל זאת מבלי לחשוף את בעיותיו! חשוב להדגיש נקודה זו: אינני נכנס "לנשמתו" של הספורטאי ואינני דורש ממנו שיחשוף את עצמו. אסור שהמאמן יהיה גם המטפל של הספורטאים! הכרת הקשר שבין סוגי הבעיות הנפשיות ובין חלקי גוף שונים, כפי שיפורט להלן, מספקת לי רמזים בדבר כיווני הבעיה ומהותה. הכרה זו מאפשרת לי גם להציע פתרונות מתאימים. הגוף האנושי ככלי איחסון לרגשות: בכדי לגרות את ציבור הקוראים להמשיך ולהעמיק בתחום שבו עוסק המאמר אציע כמה רמזים וכיווני חשיבה, אך לא לפני שאזהיר: אין להזדרז להסיק מסקנות מבלי ללמוד ולהבין את הנושאים לעומקם. הגוף האנושי מוצג ככלי אחסון לרגשות (איורים 2,1). על-פי שיטות הריפוי המזרחיות וכן על-פי שיטת הריפוי באמצעות ביואנרגיה שפותחה באירופה (בעיקר על-ידי וילהלם רייך), מקובל לחלק את גוף האדם לחלקי הגוף המוצגים להלן: 1. צד קדמי וצד אחורי. 2. צד שמאל וצד ימין. 3. חלק עליון וחלק תחתון (שלא יפורטו). 4. גפיים 5. גו.

איור 1 הרגשות המאוחסנים בצד הקדמי והאחורי של גופנו הפגיעה הפיזית (או המחלה) הבאה לידי ביטוי בחלק כלשהו בגוף, רומזת על המהות שמאחורי הפגיעה, ולמעשה על הסיבה האמיתית. הסיבה המטאפיזית לנקע בדוגמה שהוצגה מקודם עשויה להיות על רקע חברתי, או חשש כלשהו מן העתיד, או לחילופין: נקע בקרסול ימין עשוי לרמוז על בעיות עם האב ונקע בקרסול שמאל - בעיות עם האם (על-פי הפילוסופיה של הרפואה הסינית - הצד השמאלי הוא הצד הנקבי והצד הימני - הזכרי) (ראה איור 2). הגפיים: הגפיים הם החלקים הנעים של הגוף. תפקידם העיקרי הוא ליצור קשר עם העולם הסובב אותנו: הרגליים מאפשרות לנו להתקדם. הן "כלי הרכב" המוביל אותנו לעתיד, והן מאפשרות תנועה לכיוונים שונים: - בעיות בכפות הרגליים נובעות בדרך כלל מפחדים וחששות, מעתיד לא ברור. - בעיות בברכיים הן לעתים קרובות תוצאה של חוסר גמישות בקבלת מצבים נתונים או בעיות אגו או בעיה עם סמכויות. הידיים הן ה"הכבל המאריך של הלב". הן מביעות אהבה (ליטוף, חיבוק), התרגשות, דחייה, עדינות, קבלה (יד שמאל), נתינה (יד ימין): - בעיות בכפות הידיים קשורות ישירות לתחושות אלה. - בעיות במפרקים קשורות בדרך כלל ליוזמה מעשית מחויבת המציאות, כלומר משהו שאדם חייב לעשות אך אינו עושה למרות היותו מודע לכך. - בעיות בכתפיים קשורות בדרך כלל לעודף אחריות שהאדם "מעמיס" על עצמו (מדובר בתחומי חיים שונים שאינם קשורים לספורט דווקא) או על חוסר אחריות.

איור 2 הרגשות המאוחסנים בצד שמאל וצד ימין של גופנו הגו: הגו הוא למעשה "הלב" של הגוף. המרכז של האני הפרטי. הגו אינו פעיל (כמעט) כלפי העולם החיצוני, ושייך יותר לעולם הפנימי של האדם. - בעיות בעורף: כבר במקורותינו נאמר כי אנו "עם קשה עורף". ואכן, כאבים באזור זה הם תוצאה של התעקשות בנושאים מסוימים בחיינו. אם נפסיק "לאחוז" בעיקשות מיותרת, הבעיה תיפתר. - בעיות בעמוד שדרה חזי מצביעות בדרך כלל על חוסר תמיכה רגשית. - בעיות בעמוד שדרה מותני מצביעות בדרך כלל על לחצים קשים, על פחד משינויים ועל פחדי הישרדות. - בעיות בגרון מאפיינות בעיות תקשורת: תקשורת של האדם עם עצמו, עם זולתו ועם אלה הנמצאים גבוה ממנו בהיררכיה (הורים, מנהל, מורה, מאמן וכד'). סיכום: עומסי האימון הם רק "הדק" "המיתר הדרוך" של הבעיות הפנימיות. הלחיצה על ההדק מאפשרת לבעיה לצוף על פני השטח ולבוא לידי ביטוי כפציעת ספורט או כמחלה. מעקב רצוף וממושך אחר הספורטאים יאפשר למאמן או למורה (ואפילו להורה) לזהות מבעוד מועד בעיות צפויות ולהמליץ על פתרונות. בעיני, משום הקשר שבין הגוף לנפש הפתרונות מאוד טבעיים. המובאות לסיכום המאמר מצביעות על הנקודה המרכזית: המאמן או המורה אחראים לתהליך בריא של האימון. הצעד הראשון יהיה תמיד: להתעורר, להביט פנימה, לבדוק את עצמנו, להיות צמאים למידע ולקבל אחריות לחיינו. - "כיבוש עצמי הוא הגדול בכיבושים" (סנקה). - "בני-האדם לועגים לדברים שאינם מבינים" (גתה). - "האדם הוא שמים וארץ בזעיר אנפין" (פתגם סיני). - "אני שותה כדי להיות צמא" (אלמוני). - "קיים רק זמן אחד לאדם להתעורר - זמן זה הוא עתה" (בודהא). אני מודה לקוראים על הסבלנות ועל תשומת הלב. תגובות ושאלות לחלקים א ו-ב של המאמר ניתן להפנות לד"ר רובי שלו, באתר הפייסבוק. רשימת מקורות: 1. בוריסנקו, ג. ובוריסנקו, ב. (1997). כוחה של הנפש לרפא. אור-עם. 2. דיכטוואלד, ק. (1992). גופנפש. אלפא/זמורה-ביתן. 3. האל, מ. (1998). רייקי מעשי. אור-עם. 4. זהבי, א. (1996). חכמה סינית. דמיון. 5. כהן, א. (1996). ספר הציטטות הגדול. כנרת. 6. מיטרני, ר. (1993). פציעות ספורט. הוצאת מכון וינגייט. 7. מקליין, ש. (1990). התבוננות פנימה. אור-עם. 8. סילבה, ח. וסטון, ר. ב. (1986). אתה הנך המרפא. אור-עם. 9. Barnett, L. & Chambers, M. (1996) Reiki Energy Medicine. Healing arts press, Rochester, Vermont. 10. Blaszok, B. & Von Rohr, W. (1994). Reiki Feurs Leben. Goldmann Verlag. 11. Bompa, T. (1994). The Theory and Methodology of Training. Dubuque, Jowa: Kendall/Hunt. 12. Dale, C. (1996). New Chakra Healing. Lewellyn publications. 13. Digel, H. (1989). Spoztverletzungen. Rororo. 14. Horan, P. (1990). Abundance Through Reiki. Lotus Light, Shangri-La. 15. Kahili King, S. (1994). Kohuna Healing. The Theosopical Publishing House. 16. Lubeck, W. (1993). The Complete Reiki Handbook. Lotus Light, Shangri-La. 17. Meuller, B. & Geunter, H, H. (1995). A Complete Book of Reiki Healing. Life Rhythm. 18. Simonsohn, B. (1996). Das Authentische Reiki. Scherz. 19. Warnecke, E. (1997). Reiki Der Zweite Grand. Verlah Peter Erd, Meunchen. מתוך "החינוך הגופני והספורט", כרך נ"ג 4, סיון-תמוז תשנ"ח, יוני 1998 בהוצאת מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול